הרחבות ביישובים חקלאיים וקהילתיים הן דרך נפוצה לפתוח עוד מגרשים לבנייה בפריפריה. אבל חשוב להבין, זו לא עסקת נדל"ן רגילה, אלא הקצאה של קרקע מדינה לפי כללים ברורים. הבעיה שחוזרת שוב ושוב היא גבייה של תשלומים מעבר למה שמותר לגבות עבור פיתוח ותשתיות, מה שמכונה לפעמים "כספים אסורים".
בפועל, הרבה מהסכסוכים מתחילים בפער בין מה שמציגים למועמד ("זה מחיר הפיתוח") לבין מה שמותר לגבות בפועל לפי אישורי רמ"י והחלטות מועצת מקרקעי ישראל. לא תמיד מדובר רק בסכום עצמו, אלא בניסיון להכניס תוספות תחת שמות שונים, לדוגמה, שירותים, ליווי, דמי קליטה וכדומה, או לחבר את התשלום העודף להתקדמות בהליך (למשל: "בלי זה לא תהיה המלצה לרמ"י", "בלי זה לא חותמים", או "זה יקדם אותך בתור").
הכללים בהרחבות לא משאירים הרבה מקום לאלתורים. החלטות מועצת מקרקעי ישראל (פרק משנה 8.6) קובעות איך מחשבים עלויות פיתוח – לפי חוקי עזר (אגרות והיטלים) או לפי אומדני פיתוח מאושרים. ביישובים חקלאיים יש לעיתים גם סבסוד פיתוח שמועבר למועצה האזורית ומופחת מהעלויות. לכן, מה שמשתכן אמור לשלם הוא העלות המאושרת, אחרי הפחתת הסבסוד (אם קיים). מעל הכל עומד כלל פשוט: אסור לגבות מעבר לכך.
זה לא נשאר רק על הנייר. יש גם חובת שקיפות: רמ"י ומשרד הבינוי והשיכון אמורים לפרסם לציבור את הוצאות הפיתוח המאושרות, את גובה הסבסוד (אם יש) ואת האיסור על גבייה מעבר למותר. הנתונים האלה אמורים להופיע גם בפרסומים לשיווק ההרחבה וגם במסמכים מול המתיישבים. כשהכל גלוי וברור, קל יותר לדעת אם באמת משלמים כמו שצריך או שנכנסים לשטח אפור.
וכשהכללים לא נשמרים, זה מגיע מהר לבית המשפט. כך למשל, במקרה של כפר גדעון (ת"א 31208-06-21, אברהם פוליאס נ' כפר גדעון מושב דתי), נטען שמבקשים נדרשו לשלם כ-500,000 ש"ח למגרש עבור פיתוח ותשתיות, בעוד שרמ"י אישרה גבייה נמוכה בהרבה, כ-196,000 ש"ח. לפי המתואר, נחתמו התחייבויות ונמסרו שיקים, ובהמשך גם נחתם "הסכם שני" ותצהירים לרמ"י ששיקפו את הסכום המאושר ולא זה שנדרש בפועל. כשהשיקים על היתרה בוטלו, ההתקשרות בוטלה. המקרה ממחיש איך תוספות שמוצגות כחלק מההליך הופכות במהירות לסכסוך סביב שאלה אחת: מה מותר לגבות בהרחבה, ומה אסור.
במקרה נוסף, בפרשת מושב נחלה (ת"א 18225-07-13, אסף כהן נ' נחלה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ), נקבע כי נגבו ממבקשי מגרשים מאות אלפי שקלים מעבר לעלויות הפיתוח המאושרות, באמצעות הסכמי "שירותים" שנקשרו לקבלת המלצת האגודה לרמ"י. בית המשפט תיאר שיטה שנועדה לעקוף את הכללים, גבייה עודפת שנארזה במילים יפות, אך בפועל לא שיקפה שירות אמיתי. התוצאה הייתה חיוב בהשבה משמעותית לתובעים (1,746,000 ש"ח), בצירוף הצמדה וריבית, וכן חיובים כלפי גורמים נוספים שהיו מעורבים.
השורה התחתונה פשוטה: בהרחבות מדובר בהליך ציבורי עם כללים ברורים. כשמה שמתפרסם ומה שנגבה תואם את העלויות המאושרות (אחרי סבסוד, אם יש), אז הסיכון המשפטי קטן. כשצצים תשלומים שלא מופיעים בפרסומים הרשמיים, או שנדרשים כתנאי להמלצה/קידום ההקצאה, זה דגל אדום שעלול להוביל לתביעות, השבה וחיובים משמעותיים, כפי שעולה מהפסיקה.
המידע המובא הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או המלצה.
מאת: שרון פרץ בוגר לימודי משפטים – אוניברסיטת בר אילן, מתמחה בפירון משרד עורכי דין.
אולי יעניין אותך
- בשורה ענקית לנתיבות: המרכז הרפואי הדסה־הלמסלי ייפתח ביום חמישי
- נתיבות: תינוקת ננעלה בשגגה ברכב, מתנדבי ידידים חילצו אותה בשלום
- כתב אישום הוגש נגד תושב נתיבות בגין עבירות מין בקטינים – בקשת מעצר עד תום ההליכים
- עדכון מהשטח: פעילות יומיומית וחיזוק הביטחון בשכונת נווה שרון
- כספים אסורים בהרחבות: כשעלות הפיתוח הופכת לבעיה משפטית
- אולם ספורט צרפת מתחדש: בית חם לדור הספורט הבא של נתיבות
- אדריכל, פסיכולוג או שכיר חרב? המדריך המלא להישרדות בג'ונגל הגירושין
About the Author
