אריאל עידן: עיתונות כשליחות – והשקט שמצא בנתיבות

אריאל עידן הוא מהכתבים הבולטים והעקשניים בתקשורת הישראלית בשנים האחרונות. כתב שטח שלא מחפש כותרות קלות – אלא מתמיד להגיע לשטח, לבדוק, להצליב ולחשוף את הדברים החשובים באמת. עם מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות ותוכן שמייצר שיח ציבורי אמיתי, עידן מצליח לחבר בין עיתונות מקצועית לעולם הדיגיטלי – ולשמור על קול ברור גם בזמנים סוערים.

בראיון אישי ל“נתיבותי” הוא פותח את הלב ומספר על הדרך שעבר בעולם התקשורת, על ההתמדה והאמונה שמלוות אותו גם ברגעים המורכבים ביותר, ועל הבחירה לחיות בנתיבות – עיר שמבחינתו מסמלת שקט, קהילה וחיבור לערכים שמחזיקים משפחה גם בתוך מציאות סוערת.

בעולם תקשורתי רועש ומהיר, איך אתה מחליט מה באמת חשוב לפרסום ומה פחות, גם אם זה פחות “ויראלי”?

זה נכון שיש עניין רב בסיפורים מסוימים שאנו עוסקים בהם כדוגמת פשיעה, פלילי, משטרה וכדו׳, אנשים אוהבים את התוכן הזה. ולמרות זאת – כשאתה מבין שאתה נמצא בתפקיד שהוא בעצם שליחות להביא למסך את הקול המושתק של הציבור, אתה מפרסם גם דברים שאינם ויראליים אבל הם משנים חיים עבור אנשים שזקוקים לפה שלך.

יש לך מיליון עוקבים פשוטו כמשמעו בסה״כ ברשתות החברתיות. איך אתה חווה את הכוח והאחריות שנלווים לחשיפה כזו?

כשעוקבים אחריך מיליון אזרחים במדינת ישראל זה מצד אחד מחמם את הלב שכל כך הרבה אזרחים מביעים בך אמון. אבל לצד זאת יש לך אחריות רבה על כל מה שיוצא לך מהפה. כל מילה יכולה להתפרש באינספור צורות ומן הצד השני יש לך כוח והשפעה רבה על גורמים שונים בכל משרד ממשלתי כזה או אחר – ובעזרת הכוח הזה אני משתדל להיות שליח של הציבור מול אותם גורמים.

יצא לך לעצור פרסום או לשנות ניסוח ברגע האחרון, למרות שידעת שהוא יעשה רעש גדול – בגלל שיקול מקצועי או ערכי?

בטח. לפני מספר שבועות קיבלתי לידיי פרסום דרמטי על אזרחים ישראלים שמעורבים בהברחות לרצועת עזה ומעורבות שם דמויות שיהיה רעש גדול אם הייתי מפרסם מי אלו. שוחחתי על הפרסום עם גורמים בשב״כ ואלו אמרו לי שכרגע אסור לפרסם את הפרטים כדי שלא תפגע החקירה. ואתה עוצר את עצמך למרות שיש כאן סיפור ענק.

מה המחיר האישי של עיתונאי שמביא חשיפות ולא חושש לגעת בנושאים רגישים?

מטבע הדברים יש לא מעט נושאים שמעורבים בהם אנשי עסקים בכירים, פוליטיקאים חזקים ואנשים בעלי השפעה רבה. כשאתה מפרסם את הדברים – אתה נכנס לחיכוך מול אותם גורמים. יש קשרים שיכולים להימחק בעקבות פרסום כזה או אחר. וזה מחיר שלפעמים אתה נאלץ לשלם.

אתה מתגורר בנתיבות בשנים האחרונות – איך זה לגור בעיר מהזווית האישית שלך, הרחק ממרכזי התקשורת הגדולים?

הגעתי לנתיבות לפני שבע שנים מירושלים ובת ים. היום אני יכול לומר שאין עוד עיר כזו. אנשים חמים, קהילות מיוחדות ואווירה שאין באף מקום אחר.

מתי היה הרגע שבו הבנת שנתיבות היא המקום הנכון עבורך ועבור המשפחה?

שנה אחרי שהגענו לעיר, הכרנו אנשים מדהימים והבנו שזה המקום שאנחנו רוצים לגדל בו את הילדים שלנו.

איך אתה שומר על עצמך כאדם בתוך עולם של ביקורת, לחץ ורעש ציבורי מתמיד?

אין אדם שחסין מפני ביקורת. זה אף פעם לא נחמד לקבל ביקורת שלילית, אבל כשאתה בתוך עולם התקשורת אתה מבין שמה שלא תעשה תמיד יהיה לאנשים מה לומר – זה הופך את זה להרבה יותר קל. כמה שאתה מאמין במה שאתה עושה, ככה אתה פחות מתייחס לביקורות.

איזה מסר היית רוצה להעביר לעיתונאים צעירים שמסתכלים על הדרך שלך מהצד?

לא להתייאש. הסוד להצלחה זה להתמיד, לנסות, להתעקש עד שהיא בסוף מגיעה. זה נכון בכל דבר בחיים, כך גם במקצוע העיתונות. דבר נוסף – להיות אתם ולא לנסות לחקות מישהו אחר. הצופים אוהבים אותנטיות..

ולסיום – איך היית רוצה שיזכרו את העשייה העיתונאית שלך בעוד כמה שנים?

אני משתדל לאורך השנים בעבודתי להיות הפה של תושבי הדרום למול כל האתגרים והמלחמות, וכך הייתי רוצה שיזכרו את עבודתי.

ערוץ 14 נמצא בתקופה של צמיחה מהירה ברייטינג. איך אתה חווה את ההתקדמות הזו, ואיך היא משפיעה עליך ועל צוות הערוץ?

זה אירוע מרגש. לפני חמש שנים כשעוד היינו בערוץ 20 זה היה בגדר חלום להגיע לאיפה שנמצא היום ערוץ 14. כולם הספיקו אותנו וצחקו עלינו. אבל בזכות הצופים הנאמנים עשינו מהפך ואנחנו עושים היסטוריה. היום ערוץ 14 נחשב לכלי תקשורת מהגדולים והמשפיעים בישראל וזה רק יילך ויגדל בעזרת השם. מרגש מאוד להיות חלק .

בנתיבותי למדנו שבמציאות של חדשות אין באמת שעות – תמיד צריך להיות עם אצבע על הדופק. איך המשפחה שלך מתמודדת עם זה שיש כתב בבית, עם לילות בלי שינה, יציאות לשטח וזמינות כמעט 24/6?

אשתי והילדים כבר רגילים לזה. זכיתי באישה שמנהלת את הבית ביד רמה ודואגת לילדים בצורה יוצאת דופן אז אני רגוע כשאני מחוץ לבית. הילדים נולדו לתוך זה, הם יודעים שאבא יכול לצאת בכל שעה ללא צפי חזרה. אני משתדל לפצות אותם וכשאני נמצא בבית לשחק איתם ולהחליף איתם חוויות. בסוף רק המשפחה נשארת איתנו ואסור לשכוח להשקיע בה את כל מה שאפשר.

האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה בחרה להעניק לך פרס הוקרה על סיקור המלחמה. מה המשמעות של ההכרה הזו עבורך ככתב וכאדם?

הפרס הגדול והאמיתי זה האמון של הצופים בבית. שאר הפרסים לא באמת משנים אצלי משהו בתפיסה למרות שזה תמיד נחמד לקבל הוקרה מגופים גדולים ומשפיעים.

בין השטח למסך, בין החדשות לבית, עידן בחר בנתיבות כבית למשפחתו – ומכאן הוא ממשיך להביא קול ברור, מחויב ואנושי. כזה שמזכיר שגם מאחורי כל כותרת יש אנשים, קהילות וחיים שלמים.

אולי יעניין אותך