בין חירום לשגרה: השליחות של יוגב חזן סמנכ״ל עיריית נתיבות

יש תפקידים שלא מסתיימים בשעה חמש. כאלה שלא נכבים עם האור במשרד, ולא משאירים מקום לשגרה אמיתית.
יוגב חזן, סמנכ״ל עיריית נתיבות ולשעבר מנהל אגף החירום והביטחון, הוא מהאנשים שחיים את העיר 24/7 – בהחלטות שקטות, בלילות ללא שינה, וברגעים שבהם האחריות כבדה יותר מכל תואר.

בראיון אישי ופתוח הוא מספר על הרגעים שבהם העיר עוצרת נשימה, על הבחירות שאין להן מקצה שיפורים, ועל האמונה העמוקה בנתיבות ובאנשים שמרכיבים אותה.

יוגב, מי אתה כשאתה לא בתפקיד – איך היית מגדיר את עצמך כאדם?

כשאני לא בתפקיד, אני קודם כל בן זוג ואבא. נשוי לעינת, אב ל‑4 בנות ואדם שמאמין בקשר אנושי, בהקשבה ולא פחות בעשייה מתוך חדווה ושליחות. אני אוהב לטייל בטבע, לבלות עם המשפחה, לפגוש אנשים ולשוחח איתם גם בנושאים שאינם קשורים לעבודה.

אני מאמין ששירות אמיתי מתחיל מהבית, מהמשפחה ואת הערכים ספגתי בבית ילדותי ואותם אני מנסה להעביר לבנותיי.

מתי בפעם הראשונה הבנת שאתה רוצה לעסוק בעשייה ציבורית?

כבר בתחילת שירותי הצבאי…התחלתי את השירות הצבאי כעתודאי, וסיימתי תואר בכלכלה טרם הגיוס ולמרות זאת, בחרתי להתגייס לשירות קרבי. בהמשך השירות הצבאי, כמפקד, הבנתי שמשמעותי לי לעשות למען אחרים — לא רק למען עצמי.
גם בהמשך, לאחר השירות הצבאי, השלמתי לימודי משפטים ותכננתי לעסוק בעריכת דין, אבל אחרי אירועי 7/10, הבנתי שתחום הביטחון

והעשייה הציבורית הם לא רק מקצוע — הם שליחות. הרצון לתרום, להגן ולשפר איכות חיים הפך למטרה.

ניהלת את אגף החירום והביטחון בעיר – מה היה הרגע הכי מלחיץ שחווית בתפקיד?

היו רגעים שכל אחד מהם בד בבד מלחיץ וטעון באחריות. לרוב אלה לא אירועים ספציפיים, אלא התחושות כשהטלפון מצלצל בשעת לילה ואין גבול ברור בין "שגרה" ל"חרום". לדעת שכל החלטה שלך משפיעה על ביטחון אנשים, על שגרת משפחות — זו אחריות כבדה. כל רגע כזה מחייב ריכוז, אחריות ושקט נפשי.

כמובן שיום 7/10 שבו נדרשנו להגיב במהירות, להגיב נכון תוך מענה רחב היקף וכל זאת תחת סיכון חיים ואחריות לאנשים שלך והבנה שגם אחרי האירועים יש צורך במתן מענה לחוסן הנפשי הוא רגע לא בהכרח מלחיץ, אבל רגע שמחדד עוד יותר את האחריות שלך כמנהל.

מה הציבור לא רואה מאחורי הקלעים של ניהול ביטחון עירוני?

ציבור לא תמיד רואה את הכנת התרחישים, האימונים, הדיונים המוקדמים, שיתוף הפעולה בין גופים, והעבודה הבלתי נראית שמונעת אירועים — ולא רק מגיבה להם. יש צוותים שעובדים לאור יום, יש לילות של עירנות, יש תכנון מראש של תרחישים שלא נראים לעין הציבור, ועדיין הם הבסיס לשגרה בטוחה.

המעבר לניהול בכיר בעירייה – איך זה מרגיש ברמה האישית?

מעבר זה הוא שילוב של גאווה, צמיחה ואתגר (זו גם ההזדמנות להודות לראש העיר על האמון שנתן בי במסגרת הבחירה לתפקיד זה).

מצד אחד — הזכות להוביל, להשפיע ולקדם, מצד שני — ההבנה שהאחריות גדלה, וכעת היא לא רק מקצועית, אלא גם אישית. המשרה מאפשרת לשלב בין ראייה מערכתית להגשמה של רעיונות לשינוי לטובה למען תושבי העיר.

מה האחריות הכי כבדה שמונחת היום על הכתפיים שלך?

האחריות הכי כבדה היא ההבנה לחובה של שילוב ושיתוף כלל גורמי העירייה למענה מיטבי לא רק באירועים חריגים, אלא לשיפור איכות חיי התושבים בשגרה. בטחון אישי ותחושת ביטחון לתושב, איכות חיים בכל הרבדים- ניקיון, תחזוקה, שיפור ושימור תשתיות במרחב הציבורי ועוד ועוד…כל זאת לצד חיזוק תחושת השייכות ומחוייבות של התושב כחלק בלתי נפרד מההצלחה.

מה מייחד את נתיבות בעיניך כעיר וכקהילה?

נתיבות היא עיר של אנשים עם לב גדול. אנשים שיודעים לדרוש, אך גם יודעים להעריך עשייה. רואים כאן אחריות קהילתית, נכונות לסייע ולפעול יחד, ומודעות גבוהה לערכים. הקשר בין תושבים למערכת העירונית הוא קרוב, פתוח ולפעמים גם אישי — וזה נותן תחושת משפחה גדולה.

עד כמה הקשר עם התושבים משפיע על קבלת ההחלטות שלך?

הקשר הזה הוא קריטי. כל החלטה מתקבלת מתוך שיח, הקשבה, ותחושת חובה אמיתית למרחב שבו אנחנו חיים. ללא משוב מתושבים — אין קו ברור בין מה שנעשה לבין מה שמתקבל בשטח. אני מאמין בשקיפות, בשיתוף ובתגובה כנה לצרכי הציבור.

איך שומרים על אנושיות בתוך מערכת גדולה ולחוצה?

בעיקר בזכות הקשבה, הכרה בערך של כל אדם, והבנה שגם מאחורי כל קושי יש אדם עם סיפור. לשמור על הקשבה, על ענווה, על זמינות — זה מה שמחזיק את האנושיות בתוך תפקיד שדורש גם מקצועיות גבוהה.

איפה היית רוצה לראות את נתיבות בעוד כמה שנים?

נתיבות עם תחושת ביטחון חזקה יותר, איכות חיים גבוהה יותר, וקשרים קהילתיים עוד יותר מפותחים. עיר שהיא גם מקום לבית, גם מקום לפיתוח אישי, וגם סביבה שבה שירות הציבור הוא חלק מה DNA של המערכת.

איזה חלום אישי עדיין לא הגשמת?

אני רוצה למצוא זמן איכות אמיתי עם משפחתי — אישתי והבנות שלי, שסברו שאחרי סיום שירות צבאי ארוך ותובעני, יזכו לאבא עם יותר שעות בבית ובפועל, המציאות הבטחונית בארץ והעשייה הציבורית הובילה שוב להיעדרויות ממושכות מהבית.

ברור שיוגב חזן לא מחפש מחיאות כפיים. הוא מדבר מעט, עושה הרבה, ומאמין שעיר נמדדת לא רק בפרויקטים – אלא באנשים. בין חירום לשגרה, בין אחריות לאנושיות, הוא ממשיך לפעול בשקט, מתוך תחושת שליחות עמוקה וראייה קדימה. נתיבות, כך נדמה, נמצאת עבורו לא רק בלו״ז – אלא בלב.

אולי יעניין אותך