11 שנים של געגוע: המונים נהרו לנתיבות להילולת הרב יורם אברג׳ל זצ״ל

מכל רחבי הארץ הגיעו ביום חמישי לנתיבות לציון 11 שנים להסתלקותו של הגאון רבי יורם מיכאל אברג׳ל זצ״ל. תפילות, שיעורי תורה, מוזיקה, הכנסת אורחים וקבלת קהל שנמשכה אל תוך השעות הקטנות של הלילה – אבל מעבר להילולה עצמה, היה זה ערב שהמחיש עד כמה דמותו של הרב ממשיכה להיות נוכחת בעיר שבה הקים את מפעל חייו.

ביום חמישי האחרון לבשה נתיבות חג.

כבר משעות אחר הצהריים הורגשה התנועה הערה באזור הציון ומוסדותיו של הגאון רבי יורם מיכאל אברג׳ל זצ״ל. כלי רכב ואוטובוסים הגיעו לעיר מכל רחבי הארץ, הרחובות הסמוכים התמלאו, והקהל הלך וגדל ככל שהערב התקדם.
לדברי מארגני האירוע, עשרות אלפים פקדו במהלך שעות ההילולה את המקום. מכל העדות, הקהילות והחוגים הגיעו אנשים שביקשו להיות חלק מהערב המיוחד לציון יום הסתלקותו של הרב, 11 שנים לאחר פטירתו.
אבל למי שמכיר את נתיבות ואת סיפורו של הרב יורם אברג׳ל, ההילולה הזאת היא הרבה יותר מאירוע שנתי.
זהו מפגש מחודש עם דמות שהשפיעה במשך עשרות שנים על העיר, על עולם התורה בדרום ועל אלפי משפחות ברחבי הארץ.

משעת מנחה ועד לפנות בוקר

אירועי ההילולה החלו בשעות אחר הצהריים בתפילת מנחה המונית.
בראש המעמד עמד בנו וממשיך דרכו, מורנו הרב חיים יוסף דוד אברג׳ל – החיד״א שליט״א.
עם הגעתו למתחם קיבלו אותו המשתתפים בשירה ובשמחה, כשהתזמורת מלווה את כניסתו והקהל הגדול מצטרף.
מכאן המשיך ערב ארוך שנמשך שעות רבות, אל תוך הלילה.

במהלך המעמד שולבו תפילות, דברי תורה, שירה ושמחה. על הבמה הופיעו בין היתר הזמרים יובל טייב ומנדי ג׳רופי, והקהל השתתף בשירה ובריקודים.
לצד המעמד המרכזי פעלו מתחמי הכנסת אורחים גדולים שבהם הוגש כיבוד לציבור הרב שהגיע למקום.
בשרים, פירות, קינוחים ומזון חולקו במשך שעות לבאים – ביטוי נוסף למפעל החסד ולהכנסת האורחים שהפכו במשך השנים לחלק בלתי נפרד מהאירועים הנערכים סביב מוסדות הרב.

"אבא" שלא נשאר רק בזיכרון

אחד הרגעים המרכזיים במהלך הערב היה משאו של החיד״א.
בדבריו חזר הרב אל דמותו של אביו, אל השנים שבהן בנה את מוסדות התורה בנתיבות, אל הכוללים שהקים ואל דרכו בקירוב יהודים ובאהבת ישראל.
עבור רבים מהנוכחים, הדברים לא נשמעו כסיפור היסטורי.
רבים מהם הכירו את הרב יורם בעצמם. אחרים גדלו בבתים שבהם שמו היה חלק מהשיח היומיומי. צעירים שהיו ילדים בעת פטירתו הגיעו השנה כבר כאנשים בוגרים, וחלקם עם ילדיהם שלהם.
וכאן אולי נמצא אחד הסיפורים הגדולים של ההילולה.
11 שנים חלפו – אבל דמותו של הרב יורם אברג׳ל עדיין נוכחת.

המפעל שהתחיל בנתיבות

סיפורו של הרב יורם אברג׳ל קשור באופן עמוק לסיפורה של נתיבות.
כאן התגורר, כאן לימד, כאן הקים את מוסדותיו, וכאן הפכה פעילות שהחלה בצניעות למפעל רחב של תורה, חינוך וחסד.
במשך השנים הפך הרב לדמות שאליה הגיעו אנשים מכל רחבי הארץ.
לא כולם הגיעו מאותו מגזר.
לא כולם נראו אותו דבר.
ולא כולם החזיקו באותה השקפת עולם.
אבל רבים מהם מצאו אצל הרב אוזן קשבת, עצה, ברכה או מקום ללמוד ולהתחזק.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם דרכו היה היכולת לדבר אל ציבור רחב מאוד – מתלמידי חכמים ואברכי כוללים ועד בעלי עסקים, משפחות, צעירים ואנשים שהיו רחוקים מעולם התורה.
זו גם אחת הסיבות לכך שהקהל שמגיע להילולה אינו מורכב מקבוצה אחת.

רבנים, תלמידים ואישי ציבור

לצדו של החיד״א השתתפו במעמד רבנים ותלמידי חכמים שהגיעו לכבד את זכר בעל ההילולה.
בין הרבנים שנכחו במקום היה הרב יורם כהן, רב שכונת רמות בבאר שבע, לצד רבנים ואורחים נוספים.
בין המשתתפים נראו גם אנשי תנועת "אח״י", המזוהה עם תלמידי הרב ועם המשך דרכו הציבורית.
יו״ר התנועה הרב יובל אלימלך, ישראל אפללו, ראשי מטות ופעילים השתתפו באירוע.
במהלך הערב הפעילו אנשי התנועה מתחמים שבהם חולקו כובעים, מדבקות וחומרי הסברה.
הפעילות הפוליטית התרחשה בתקופה רגישה במיוחד – שבועות ספורים לפני הבחירות לכנסת – והמחישה כיצד, לצד מפעלי התורה והחינוך, מורשתו ושמו של הרב יורם אברג׳ל נמצאים כיום גם בליבה של התארגנות ציבורית ופוליטית חדשה.
עם זאת, עבור רוב הקהל שהגיע להילולה, מרכזו של הערב נשאר יום הזיכרון לרב עצמו – התפילה, התורה והחיבור לדמותו.

שעות על הרגליים – אדם אחר אדם

בשעות המאוחרות של הלילה התרחש אחד המראות שבלטו במיוחד במעמד.
החיד״א קיבל את הציבור לברכה ולעצה.
אדם אחר אדם ניגשו אליו.
חלק ביקשו ברכה למשפחה, אחרים לפרנסה, לבריאות או להצלחה. היו שביקשו רק ללחוץ את ידו ולהחליף כמה מילים.
כך נמשך הדבר במשך שעות.
גם כשהלילה התקדם והקהל עדיין המתין, המשיך הרב לקבל את הבאים בסבלנות.
המראה הזה הזכיר לרבים מהנוכחים את אביו, הרב יורם זצ״ל, שבמשך שנים הקדיש שעות ארוכות לקבלת אנשים מכל רחבי הארץ.

עיר שלמה מרגישה את ההילולה

עוד לפני שהחלה ההילולה ניתן היה להבין את ממדי האירוע.
ההיערכות כללה חסימות כבישים, שינויים במסלולי התחבורה הציבורית והסטת קווים עירוניים ובינעירוניים.
עבור תושבי נתיבות מדובר באירוע שמרגישים לא רק במתחם עצמו אלא גם ברחובות שסביבו.
זו אולי הדרך הטובה ביותר להבין עד כמה ההילולה הפכה לחלק מלוח השנה המקומי.
נתיבות השתנתה מאוד ב־11 השנים האחרונות.
שכונות חדשות קמו, אלפי משפחות הצטרפו לעיר, כבישים נפתחו ומרכזים חדשים נבנו.
אבל בכל שנה, בכ״ז בתשרי, העיר חוזרת לדמות שהייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות העולם התורני שלה.

יותר מהילולה – סיפור של מורשת

קל לסכם ערב כזה במספרים.
כמה אנשים הגיעו, כמה אוטובוסים נכנסו לעיר, כמה מנות חולקו וכמה שעות נמשך האירוע.
אבל המספרים אינם מספרים את כל הסיפור.
הסיפור האמיתי נמצא דווקא בעובדה ש־11 שנים אחרי הסתלקותו של הרב יורם אברג׳ל זצ״ל – הקהל עדיין מגיע.
הוא מגיע מכל הארץ.

מבוגרים שהכירו את הרב מגיעים לצד צעירים ששמעו עליו מהוריהם.
תלמידים מגיעים עם משפחותיהם.
אנשים שהתייעצו איתו לפני עשרות שנים חוזרים למקום שבו פעל.
ומוסדות שהוקמו בחייו ממשיכים לפעול ולהתרחב.
במובן הזה, ההילולה שנערכה ביום חמישי בנתיבות הייתה לא רק אירוע לזכר אדם שאיננו.
היא הייתה תמונה של מה שהשאיר אחריו.
תורה, תלמידים, מוסדות, משפחות – ומורשת שממשיכה להשפיע.

11 שנים אחרי – נתיבות עדיין זוכרת

בשעות הקטנות של הלילה החל הקהל להתפזר.
האוטובוסים יצאו מהעיר, הרחובות התרוקנו בהדרגה והמתחמים שהיו מלאים באלפי אנשים החלו לחזור לשגרה.
אבל המסר שנשאר לאחר ההילולה היה ברור.
אפשר לחלוף על פני מקום.
אפשר לחלוף על פני תקופה.
אבל יש אנשים שממשיכים להיות חלק מעיר גם שנים לאחר לכתם.
בנתיבות, 11 שנים אחרי פטירתו של הרב יורם אברג׳ל זצ״ל, קשה לדבר עליו רק בלשון עבר.

ההמונים שהגיעו ביום חמישי בלילה סיפרו את הסיפור טוב יותר מכל מילה: הרב איננו – אבל המורשת שהותיר אחריו ממשיכה לחיות.